הם פשוט עושים זאת בצורה מדהימה. תראו את התעשיה בהוליווד איזה סרטים איזה פעלולים את אותו הדבר הם עושים על הבמה בברודווי פשוט הפקות טובות וסופר מקצועיות עם שחקנים/זמרים מעולים ותסריטים מקצועים והופה יש לך הצגה חבל על הזמן
אפילו שאתם לא כל כך חובבי הצגות ומופעים אז ברודווי זה שונה ומיוחד ושווה שווה מאוד אם אתם כבר פה בניו יורק ושילמתם
 

הצגה מעולה שמובססת על שירי אבבא הגדולה

המחזמר "מאמה מיה" מבוסס על שירי להקת אבבא  נכתב ע"י המחזאית הבריטית קתרין ג'ונסון, ושמו לקוח משם להיט הלהקה השבדית משנת 1975 – "מאמא-מיה". המחברת הצליחה לקחת את כל שירי אבבא האגדיים והפכה אותם בצורה יפה וקלילה למחזמר שמרכז התרחשותו של המחזמר הוא באי יווני קטן.

מגיעים לבית המלון הקטן באי היווני, אותו מנהלת האם בסיוע הבת. העלילה הולכת ומתפתחת כאשר שלושת הגברים מגלים כי הילדה העומדת להינשא אינה יודעת מיהו אביה ולמעשה כל אחד מהם יכול להיות האב כמובן כדאי לדעת מי האבא צריך לראות ולהנות

מי שמכיר את השירים של אבבא יהנה מאוד מהמופע הקליל הזה

התפאורה אינה הכי טובה והכי משוכללת שראינו בברודוי אבל סבירה

הביצועים של השירים מעולה

בקיצור אנחנו נתנו לזה ציון 8 מתוך עשר

Winter Garden Theatre, ברודווי 1634 (רחוב 50).

http://www.mamma-mia.com/broadway/broadway.asp

.

 

אחד מההפקות היפות של ברודווי

פנטום האופרה הוא רומן אימה גותי בלשי שנכתב על ידי הסופר הצרפתי גסטון לרו ופורסם לראשונה בשנת 1909. הסיפור עוסק באהבתו הטרגית של גאון מעוות לזמרת אופרה צעירה ומוכשרת, על רקע בית האופרה "לה גרנייה" בפריז.

לרו כתב את הסיפור כרומן בלשי רווי מסתורין, שפורסם בהמשכים בעיתונות הצרפתית. הספר בנוי כחקירה בלשית אותו עורך לרו, וכולל שיחות עם הדמויות השונות ששרדו, כאשר כל אחת מספרת את נקודת המבט שלה ולפעמים הן מצטלבות. הספר שוזר בתוכו פרטים בדיוניים ופרטים אמיתיים, ונכתב במידת מה כאגדה אורבנית.

מספר סופרים אחרים כתבו את גרסאותיהם לסיפור (הידוע בהם הוא הרומן "פנטום" של סוזן קיי). אחרים כתבו ספרים המפגישים את הפנטום עם דמויות אחרות (ביניהן נמצא גם הבלש הידוע שרלוק הולמס), המשכים לעלילת הפנטום (למשל: הפנטום בניו יורק) וכן סיפורים הנוטלים השראה מעלילת הפנטום.

בעקבות הספר המצליח הופקו מספר סרטים רבים (אפילו סרט אילם משנת 1925 בכיכובו של לון צ'ייני) ובשנת 1986 המחזאי הנודע אנדרו לויד ובר העלה את "פנטום האופרה" על במות ברודוויי והווסט אנד בתור מחזמר, אותו גם הלחין. המחזמר הפך לאחד מהמחזמרים המצליחים ביותר בכל זמנים, ומציג הכי הרבה זמן (מ-1986 עד ימינו). ב-2004 יצא סרט קולנוע מוזיקלי בבימויו של ג'ואל שומכר, המהווה עיבוד למחזמר של ובר (בסרט כיכבו ג'ררד באטלר ואמי רוסום).

העלילה מתרחשת בבית האופרה "לה גרנייה" (שנבנה בשנים 1857-1874) של פריז באמצע המאה ה-19, מבנה מפואר בעל עשרות קומות, מרתפים עמוקים ומפותלים, אלפי מסדרונות וגג עם מאות חבלים, פיגומים וגשרי עץ. במרתפי הקומפלקס המפואר שוכן לו יצור מוזר ומסתורי, מעין רוח רפאים, שכולם נאלצים להשלים עם קיומו וכל חברי בית האופרה חיים בפחד מתמיד ממעשיו ומדרישותיו. מדי פעם הוא מביע את דעתו על הזמרות הראשיות ודורש שישמרו לשימושו, בכל מופע את תא מספר 5. הוא גם מקבל שכר על פועלו, שכן הוא דורש מהנהלת בית האופרה: "המחאה של 20,000 פרנק כל חודש, לפקודת פנטום האופרה". מנהלי האופרה הקודמים העדיפו לא להסתבך עמו ועם נקמתו הכואבת, ונענו לדרישותיו, כאשר את התיווך ביניהם ביצעה עובדת ניקיון בשם מאדאם ז'ירי, שזכתה לאמונו של הפנטום.

הכל משתנה כאשר לאופרה מגיעים זוג מנהלים חדש, שלא מוכנים להשלים עם הרוח המסתורית והסחטנית. במקביל, ללהקת הבלט של האופרה מצטרפת זמרת חדשה, צעירה, מוכשרת ויפהפייה בשם כריסטין דאה (Christine Daaé). כריסטין היא בת לכנר מפורסם ממוצא שבדי, שסיפר לה בילדותה אגדות על "מלאך המוזיקה" שיפרוש את חסותו עליה אחרי שהוא ימות. כריסטין תמימה וחולמנית, עדינותה וכן רגישותה כובשות את לבו של הפנטום הכמה למלאך שיגלה כלפיו אהבה.
 

הפנטום מתאהב בה מיד ומחליט לקחת אותה תחת חסותו. הוא מנצל את שליטתו במעברי הסתרים שעוברים בכל המבנה המפואר כדי לדבר אליה דרך הקירות ולהציג את עצמו כ"מלאך המוזיקה" שאביה שלח על מנת ללמד אותה זמרה. המחזמר זכה להצלחה עצומה וחסרת תקדים. עשרות הפקות של הפנטום הועלו ברחבי העולם והפנטום עדיין ממלא אולמות בלונדון ובברודוויי

.

המחזמר הועלה לראשונה ב-9 באוקטובר 1986 בתיאטרון המלכותי בלונדון (Her Majesty's Theatre in London) ורץ שם עד היום (2006), דבר ההופך אותו למחזמר שרץ הכי הרבה זמן אי פעם: למעלה מ-20 שנה שבה המחזמר מופיע ללא הפסקה. ב-9 בינואר 2006, בהצגה ה-7486 שלו, שבר "פנטום האופרה" את השיא של הריצה הארוכה ביותר בברודוויי, בו החזיק המחזמר Cats (גם הוא של אנדרו לויד ובר).

המחזמר זכה בפרסים הבאים:

פרס טוני למחזמר הטוב ביותר.
פרס טוני לשחקן הראשי הטוב ביותר (מייקל קרופורד, הפנטום)
פרס טוני לשחקנית האורחת הטובה ביותר (ג'ודי קיי, קרלוטה)
פרס טוני לבימוי (הל פרינס).
פרס טוני לתפאורה ותאורה.
המחזמר מחזיק בשיאים הבאים:

המחזמר הרווחי ביותר אי פעם.
"המאורע הבידורי הרווחי ביותר אי פעם".

העותק מווקפידיה

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A0%D7%98%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%94

אחת ההצגות המרשימות של ברודווי

ציון 9 מתוך עשר

Majestic Theatre, רחוב 44 מערב מספר 247

http://www.thephantomoftheopera.com/poto/home.php

ההפקה היפה ביותר בברודווי, הצגה מהממת לכל המשפחה אפילו ילדים

מלך האריות הוא הסרט המצויר ה-32 של חברת וולט דיסני, ואחד מהמצליחים ביותר של החברה. הסרט ראה אור לראשונה ב-15 ביוני 1994, ולאחר-מכן שוחרר מחדש בפורמט IMAX בשנת 2003.

הסרט מדבר על אריה צעיר בשם סימבה שלומד על מקומו בעוד הוא עתיד להיות היורש של כס המלכות בצוק התקווה ולומד גם לא מעט על תפקידו בגלגל החיים. הסרט הוא מוזיקלי; השירים הולחנו בידי האנס צימר ונכתבו בידי טים רייס.

אף-על-פי שהסרט מלך האריות הוא סרט בעל סיפור אנושי ביותר, הוא עדיין הסרט היחיד של דיסני שבו אין שום זכר לאדם. ברובין הוד כל הדמויות הואנשו, ובבמבי בני האדם לא נראו כלל על המסך - רק בעקיפין; לכן, עדיין נשארת השאלה האם מלך האריות הוא הסרט הראשון של דיסני נטול בני-האדם לחלוטין - לשאלה יכולים להיות מספר פירושים, אך אין ספק כי זהו הסרט היחיד שהוא נטול כל אלמנט של בני-אדם.

מופסה הוא המלך של "ארץ התקווה" יש לו יועץ נאמן -זזו, בן שובב שהוא יורש העצר-סימבה ואח תככן-סקאר שמעוניין להיפטר מאחינו ומאחיו כדי לקבל את המלוכה. אחרי נסיון כושל של התנקשות בסימבה בעזרת הצבועים, מחליט סקאר למשוך את סימבה לעמק צר (בטענה שלמופסה יש הפתעה לסימבה)ואז בעזרת הצבועים מבריח לשם עדר של תאו סקאר קרא למופסה,מופסה הציל את סימבה וניסה לטפס על הסלעים אבל סקאר מפיל אותו ומופסה נהרג (סימבה רק רואה את אביו נופל) (לפני שסקאר מפיל את מופסה הוא לוחש לו את אחד ממשפטי המחץ של הסרט "יחי המלך החדש") סקאר מנסה לשכנע את סימבה שמותו של מופסה קרה באשמתו ומעודד את גור האריות המסכן לברוח ולהגלות את עצמו מהמקום ("ברח סימבה. ברח... ולעולם אל תחזור"). סקאר מודיע כי מופסה וסימבה מתו ב"תאונה". סקאר הוא יורש העצר החוקי והופך להיות המלך ,הוא נותן לצבועים זכויות שוות לאלו של האריות בתמורה לכך שעזרו לו במזימתו אך בכך פוגע בסדר התקין של גלגל החיים (הצבועים אוכלים יותר ממה שהם צריכים והטרף מדלדל).

לאחר שנדד זמן רב במדבר, סימבה הקטן מתיידד עם סוריקטה העונה לשם טימון וחזיר יבלות בשם פומבה. לאחר שגדל עם טימון ופומבה, חברת הילדות של סימבה - נלה, מוצאת אותו במקרה. היא רבה איתו ומנסה לשכנע אותו לחזור לצוק התקווה ולהילחם על המלכות, אך הוא מסרב. לאחר שהבבון החכם רפיקי מראה לסימבה שנשמתו של מופסה עדיין קיימת בתוכו, סימבה חוזר לצוק התקווה להביס את דודו סקאר ואת הצבועים כדי שהוא יוכל למלוך על הממלכה.

העלילה מזכירה במובן כלשהו את המחזה של שייקספיר - המלט.

הסרט גם הומר למחזמר מצליח ביותר בברודוויי. ההופעה הראשונה הייתה ב-13 בנובמבר 1997 בעיר ניו-יורק, והיה הצלחה גדולה. אחר כך יצאו גרסאות של המחזה גם ללונדון וטורונטו.

למרות הדעה הרווחת, מלך האריות הוא לא תסריט מקורי של דיסני. התסריט המקורי שייך לסדרת מאנגה ואנימה המתבססת עליה, הנקראת Kimba The White Lion (במקור- Jungle Emperor). הסדרה נוצרה על ידי יפני בשם ד"ר אוסאמו טזוקה (Osamu Tezuka) עוד בשנת 1956, ואף שודרה בארצות הברית. טזוקה נחשב לאחד מחלוצי תעשיית הקומיקס ביפן, כמו גם אחד מהיוצרים המשפיעים ביותר שם. פרט לדמיון האדיר בין הסרט לסדרה, המוצג כאן, ישנו מסמך ברשת משנת 93' (שנה לפני צאת הסרט) הנכתב על ידי רוי דיסני (אחד ממקימי וולט דיסני), בו - מתייחס רוי לדמות הראשית בסרט כאל "קימבה".

"דיסני" הכחישו כל קשר, וטענו ששמעו על "קימבה האריה הלבן" רק לאחר צאת "מלך האריות". יורשיו של טזוקה, שנפטר מספר שנים לפני כן, החליטו שלא לתבוע אותם, משום הדרך בה מתייחסים אל האנימציה ותעשיית הקומיקס ביפאן: שם, עיבודי אנימציה או קומיקס נוספים של מעריצים ליצירות האהובות עליהם, נחשבים למחמאה ולא כעילה לתביעה. טזוקה עצמו טען בזמנו שהושפע מסרטיו האילמים של דיסני משנות ה-30. אלה אשר מחאו על החלטתם של דיסני, היו בעיקר מעריצים של סדרת "קימבה" המקורית.
מתוך וויקפדיה

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9C%D7%9A_%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA

בכל אופן הצגה מרשימה עם ההפקה הכי יפה של ברודווי

אנחנו נתנו לה ציון שמונה וצי מתוך עשר
http://disney.go.com/theatre/thelionking/index.html

New Amsterdam Theatre,  רחוב 42 מערב מספר 214.
 

אחת מההפקות עטורות הפרסים של ברודווי

המפיקים ("The Producers"). סרט קולנוע אמריקני מצליח מאת מל ברוקס משנת 1968 שעובד על ידיו למחזמר בשנת 2001. עיבוד מחודש לסרט הופק ב-2005.

הסרט גם עובד לספר שנכתב על ידי תומאס מיהאן ומל ברוקס.

הסיפור הוא סאטירה על עולם הבידור ועל אופי הציבור הצופה בהצגות. כמו כן, על פי הסיפור, כשמנסים ליצור את הדברים הרעים ביותר, מקבלים פעמים רבות את הדברים הטובים ביותר
מקס ביאליסטוק, מפיק מצליח שעבר זמנו וכעת הוא מפיק כושל בברודוויי, מחליט להפיק מחזמר כושל, בעזרת רואה החשבון הביישן, אך הנוטה לטירוף, ליאופולד בלום. הסיבה לכך היא שבלום גילה שניתן להרוויח יותר ממחזה שהורד אחרי הצגה אחת בלבד מאשר משלאגר, כיוון שכך יישאר כספם הרב של המשקיעים בידי המפיקים, ללא הוצאות על משכורות ועל אחוזים מהרווחים.

בלום, שבתחילה מסתייג מהרעיון ואף בורח מדירתו של ביאליסטוק, מתפטר מעבודתו כרואה חשבון בחברה הגדולה בה עובד, ומחליט להפיק עם ביאליסטוק את ה"פלופ" המיוחל. השניים מחפשים בקדחתנות אחרי המחזה המושלם לתרמית כלומר, המחזמר הגרוע ביותר שנכתב. לבסוף הם מוצאים את המחזה שתואר על ידם כ"מעליב, פוגע ומשפיל כל ציבור באמריקה": "האביב של היטלר" ("Springtime For Hitler", בתרגומו של דן אלמגור לעברית: "שירו שיר לפיהרר") שנכתב על ידי חייל אס אס משוחרר ונאמן למפלגה הנאצית ולהיטלר עצמו.

לאחר שמצאו את המחזה הגרוע ביותר הם מחפשים את הבמאי הכושל ביותר, ומוצאים במאי שכל הצגותיו נחלו כישלון מוחלט. במאי זה מחליט לבחור שחקן שייתן להיטלר אופי שונה ממה שתואר, ולבסוף בוחר בשחקן היפי מסומם שזה עתה השתחרר מהכלא. בלום וביאליסטוק משוכנעים שכך תהיה ההפקה הכושלת שתורד מהבמה אחרי ערב אחד, וביאליסטוק מתחיל לגייס את הכספים: שני מיליון דולר. לשם כך הוא מבטיח לרגש מינית ואמנותית אלמנות זקנות ועשירות, שייתנו לו את הכספים.
 

המחזמר "האביב של היטלר" מועלה בהשקעה מינימלית, תוך ביטחון עיוור שההצגה תנחל כישלון והקהל יזעם על אופי המחזה. עד לאמצע המערכה הראשונה הקהל אכן אינו מתלהב מהמחזמר ושני המפיקים מחליטים לצאת מהאולם כדי לא לספוג את זעם הקהל. אך בהמשך ההצגה הקהל אוהב את התאור הלעגני של היטלר ומתאהב במחזה, שהופך ללהיט בין לילה

.

בתום המחזה מגיע התסריטאי לדירתו של ביאליסטוק, תוקף את המפיקים ומאיים עליהם באקדח. בהמשך מגיעה המשטרה ועוצרת את התסריטאי ואת המפיקים בחשד לעבירות מס ולמרמה. יוצרי המחזה נשלחים לבסוף לכלא ומעלים שם את המחזמר "אסירי האהבה", תוך תקווה לעשות מיליונים מאחורי הסורגים.

המחזמר הועלה בשנת 2001 בארצות הברית וזכה להצלחה גדולה וזכה ב-12 פרסי טוני - המספר הרב ביותר של פרסים בהם זכה מחזה בברודוויי אי פעם. את המחזמר ביימו סוזן סטרומן ומל ברוקס עיבד אותו מחדש. השחקנים היו: ג'ון טרייסי איגן (מקס ביאליסטוק), רוג'ר בארט (ליאופולד בלום), גארי ביץ' (רוג'ר דה בריס) ביל נולטי (פרנץ ליפקינד), אנג'י שוורר (אולה).

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9D

לא מצאתי אתר רשמי של ההופעה אבל מצאתי אתר של הסרט

הסרט המפיקים גם אחלה ויכול לחסוך 150 דולר

http://www.theproducersmovie.com/

James Theatre, רחוב 44 מערב, מספר 246

בין ברודווי והשמינית

"עלובי החיים" הוא מחזמר מצליח על-פי הרומן מאת הסופר הצרפתי ויקטור הוגו. את המחזמר כתבו הפזמונאי אלן בובליל והמלחין קלוד מישל שונברג בשפה הצרפתית. מאז המחזמר עבר גלגולים שונים, והופיע במיטב בימות התיאטרון ברחבי העולם. המחזמר מציג את סיפורו של ז'אן ולז'אן, לשעבר אסיר בכלא הצרפתי שהפך להיות ראש העיר. ולז'אן פוגש בפנטין, אשה ענייה ואם חד-הורית שמתה ממחלה. ולז'אן נשבע לה שיטפל בבתה היחידה - קוזט. אחרי ולז'אן עדיין רודף קצין המשטרה ז'אבר, שזוכר את ולז'אן בגלגולו הקודם, וכל זאת על רקע ההתפתחויות בצרפת, בין השאר מהפכת הסטודנטים של 1830 ו-1832.

למרות שכבר במאה ה-19 שקלו מלחינים רבים להפוך את "עלובי החיים" לאופרה, רק 120 שנה לאחר מכן הפזמונאי הצרפתי אלן בובליל החליט להפוך את הרומן האהוב למחזמר, שלימים הפך למפורסם כמעט כמו הספר עצמו. בובליל פנה לשותפו, קלוד מישל שונברג, שילחין את מילות השירים. "על מנת להתחיל במלאכת ההלחנה", אומר שונברג, "אתה חייב לאהוב את הספר. כשקראתי אותו, כבר שמעתי את המוזיקה".

אחרי שנתיים של עבודה מפרכת מצד הכותב והמלחין, הוקלטו השירים בהקלטה בת שעתיים. התקליט, שיצא ב-1980, מכר 260,000 עותקים. הגרסה הבימתית הראשונה של המחזמר עלתה בספטמבר 1980 בתיאטרון בפריז בפני קהל של 500,000 צופים, ותוכנן להציג שמונה שבועות בלבד. הוא הציג שישה עשר שבועות, והפסיק רק בגלל שאולם התיאטרוןההפקה בברודוויי עלתה במרץ 1987. המחזמר זכה בשישה פרסי טוני (פרסי התיאטרון האמריקני) ביניהם פרס המחזמר הטוב ביותר של השנה, ובפרס הבמאי במחזמר. המחזמר תוכנן לרדת במרץ 2003, כעבור 16 שנים מאז שעלה, אך הורדת המחזמר נדחתה, בין השאר בגלל דרישת הקהל התחייב להפקות אחרות
 

מתוך ויקפידיה

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%9C%D7%95%D7%91%D7%99_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%28%D7%9E%D7%97%D7%96%D7%9E%D7%A8%29

http://www.lesmis.com

כרטיסי הרגע האחרון ניתן לנסות לרכוש בערב המופע בקופות במחיר מלא או בקופת הכרטיסים המוזלים בטיימס סקוור (רחוב 47 על ברודווי) - שם יש לקחת בחשבון תור ארוך, שבסופו לא תמיד יימצאו הכרטיסים המבוקשים. שעות המכירה: שני-שבת (להצגות ערב) :15:00-20:00, שבת ורביעי (להצגה יומית): 10:00-14:00, ראשון (הצגה יומית): 11:00-15:00. יש עוד מיקום מעולה לקנות כרטיסים אלו בסאות פורט ששם התור קצר יותר כי לא הרבה מכירים

לפרטים על כרטיסים של הרגע האחרון כנסו לאתר הרשמי

http://www.tdf.org/TDF_ServicePage.aspx?id=56/

קוביה זאת מושכת מידע  וקופונים כל 12 שעות מאתר ברודווי בוקס

חיפוש באתר