חז"ל מלמדים אותנו גם שהשפעת הצדיק נמשכת ומתחזקת בעולמו אפילו שהוא ניפטר מהעולם השפעתו כעת חזקה הרבה יותר

באהל חב"ד אשר בקווינס ניו יורק ניתן לבוא להתברך עשרים וארבע שעות ביממה במקום ישנם שני מקוואות לגברים כמו כן בית כנסת עם מנינים קבועים ולא קבועים ישנה ישיבה בה ניתן ללמוד עם האברכים דברי תורה כמו כן מוגש במקום לרוחת הקהל תה קפה עוגיות מעולות ועוד

חשוב לציין שישנם המון מנהגים הקשורים עם הכניסה לציון בו שוכב הצדיק אבל הדבר החשוב ביותר הוא ההכנה הרוחנית המתבטאת בלימוד תורה וחשבון נפש  נהוג בין חסידי חב"ד שלפני שנכנסים לאוהל הולכים למיקווה לומדים חסידות עושים חשבון נפש שמים צדקה כותבים מכתב לרבי מקבלים החלטה טובה, חולצים נעלים במידה והם מעור נכנסים לאוהל קוראים פרק תהילים של הרבי ושל עצמם וקוראים את המענה לשון ואז קוראים את המכתב לרבי ואז קורעים את המכתב ויוצאים מהאוהל בהליכה אחורנית אבל...אל תדאגו מי שלא זוכר במקום ישנם אברכים שישמחו לעזור ולהדריך כמו כן ישנם שילוטים במקום המסבירים הכל

ניתן גם לשלוח מכתבים ואו פקסים ואו אימיילים ואו לחייג למזכירות המקום והם ידאגו להעביר את המכתב ואו המסר לציון

כמו כן ניתן להתארח במקום בסופי שבוע בתאום הרבה מראש עם המזכירות

כתובת ה"אוהל":

Addres: 226-20 Francis Lewis Blvd
Cambria Heights, NY 11411
USA

למפה והכוונה לחצו כאן

לכתוב ל"אוהל":

מספר הפקס ב"בית חב"ד" שבאוהל: 723-4444 (718) 1+
כתובת האימייל: E-mail: ohel@ohelchabad.org
ניתן לגם לכתוב בטופס מקוון לכתיבה מיידית לאוהל.
מספר הטלפון: Tel.: +1 (718) 723-4545

אתר האינטרנט של ה"אוהל":

כללי: http://www.ohelchabad.org
בעברית:
http://www.ohelchabad.org/templates/articlecco.html?AID=77028
 

הרבי מילובביץ

רבי מנחם מנדל שניאורסון - הרבי מליובאוויטש (י"א בניסן ה'תרס"ב - ג' בתמוז ה'תשנ"ד; 18 באפריל 1902 - 12 ביוני 1994) השביעי בשושלת אדמו"רי חב"ד, עמד בראש חסידות חב"ד משנת 1951 ועד לפטירתו בשנת 1994. בישר כי דורנו הוא דור הגאולה וקרא לכל יהודי להתכונן לביאת המשיח ולהוסיף במצוות ובמעשים טובים

רבי מנחם מנדל שניאורסון נולד בי"א בניסן ה'תרס"ב בעיר מיקולאייב, אוקראינה. אביו, רבי לוי יצחק שניאורסון, היה הרב הראשי של העיר יקטרינוסלב בשנים 1907 - 1939. אמו היא חנה בתו של רבה של מיקולאייב מאיר שלמה ינובסקי. אביו היה מורהו העיקרי. הוא למד תלמוד וספרות הלכתית, ועסק גם בקבלה מנקודת המבט החסידית. כמו כן התעניין באסטרונומיה
בשנת 1928 התחתן עם הרבנית מרת חיה מושקא שניאורסון הטמונה לידו גם בבית החיים מונטיפיורי אשר בקווינס ניו יורק, בתו של האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון ועבר לגור בברלין. שם למד מתמטיקה ופילוסופיה
בשנת 1933 עבר הרב שניאורסון לפריז, ושם למד  הנדסת חשמל בבית ספר לעבודות ציבוריות  ובאוניברסיטת הסורבון . בשנת 1941 נמלט מצרפת ובתאריך כ"ח בסיון ה'תש"א הצטרף לחמיו, רבי יוסף יצחק שניאורסון, בשכונת קראון הייטס שבברוקלין. באותם ימים עבד כמהנדס אוניות במספנות הצי האמריקאי.

בשנת 1950, לאחר מות חמיו שעמד בראש חסידות חב"ד, לא היה ברור מי יעמוד בראש החסידות - רבי מנחם מנדל או גיסו המבוגר יותר שמריהו גור-ארי. לאחר שנה של אי בהירות הוא הוכתר לאדמו"ר, בי' בשבט ה'תשי"א, יום השנה לפטירת חמיו. בעת הכתרתו אמר הרבי מאמר חסידי (סוג של דרשה) שנקרא "באתי לגני" (המאמר החל בפסוק "באתי לגני אחותי כלה" משיר השירים ה', א'). מידי שנה, באותו יום, אמר הרב מאמר חסידי נוסף על פסוק זה.

מאות אלפי יהודים נפגשו עם הרבי, כתבו לו וביקשו את ברכתו ועצתו המאירה.

הרב שניאורסון, בנוסף להיותו חתנו של האדמו"ר השישי של חב"ד, הוא גם דור חמישי, בן אחרי בן, לרבי מנחם מנדל שניאורסון ("הצמח צדק"), שהוא השלישי בשושלת רבני חב"ד, והוא הרבי השביעי בשושלת הרבנים שבראש חסידות חב"ד.

רבי מנחם מנדל שניאורסון נפטר ב-12 ביוני 1994, ג' בתמוז ה'תשנ"ד, למעלה משנתיים לאחר שלקה באירוע מוחי (כ"ז באדר א' ה'תשנ"ב, 2 במרץ 1992), ולאחר שהיה שרוי בתרדמת במשך שלושה חודשים. הוא נטמן ליד חמיו - הרבי הקודם בניו יורק, בבית הקברות היהודי "מונטיפיורי" בקווינס

לביוגרפיה המלאה לחצו כאן

פועלו

גורמים רבים מייחסים לו חלק משמעותי בגל ההתחרדות הפוקד בעשורים האחרונים את היהודים בארץ ובעולם, משום שמשנות השישים הוא קידם את נושא ה"חזרה בתשובה". תופעה זו זכתה תחילה ללגלוג על ידי גופים דתיים אחרים, אך הם החלו לחקות אותה.

הרב שניאורסון יצר קשרים הדוקים עם ראשי הפוליטיקה הישראלית. בין היתר ביקרו אצלו בחדרו שבברוקלין: מנחם בגין, יצחק רבין, שמעון פרס, אריאל שרון, בנימין נתניהו, משה קצב ואחרים. הרבי היה משמיע דעות בתקיפות על הנעשה בארץ,.

קשר מפורסם נוסף היה עם נשיא המדינה זלמן שז"ר, שבמסגרתו בחר הנשיא ללכת לאדמו"ר בחדרו בברוקלין במקום שהאדמו"ר יבקרו במלונו. בארץ טענו כי מדובר בזלזול בכבוד הנשיא; הנשיא עצמו, לעומתם, אמר כי הוא הולך אל הרבי לא כנשיא אלא כחסיד.

על אף שחב"ד הוכרה כחסידות חשובה גם בידי פלגים לא-חסידיים, בחוגים ליטאיים שונים רווחה הסתייגות מדמותו של הרבי ומהאופן המשיחי שבו תפסו אותו חסידיו. הרבי עצמו לא אישר ולא שלל תפיסה זו במפורש, אך סבר שהעיסוק בה מרבה מחלוקות שלא לצורך ולפיכך פסול [3]. משנעשה הרב שך למנהיג הליטאים עלתה העוינות הזו מדרגה והפכה למלחמה גלויה של ממש. שך היה ידוע בהתנגדותו הרבה למשיחיות של חב"ד משום שפחד שהמשיחיות הזאת עלולה להוות בסיס לתנועות דומות לתנועה השבתאית ולכן כינה את חב"ד "כת הקרובה ליהדות". ההתנגדות גדלה כאשר לפני מלחמת המפרץ התריע שך מפני שואה נוספת, כעונש על חטאי הדור, והרבי אמר שהשואה אינה עונש על חטאים, "ואפילו השטן עצמו לא יוכל להמציא חשבון עוונות להצדיק עונש כזה". שך הרבה בתקופה זו לדבר בגנותו של הרבי, ובשל כך חסידי חב"ד אינם מחבבים את תומכי שך עד היום, ותומכי שך אינם מחבבים את חב"ד.

הרבי יזם את מפעל ה"שלוחים", הם שלוחי חב"ד היוצאים לרחבי העולם על מנת להפיץ יהדות לכל יהודי בכל פינה בעולם. הרבי חולל התעוררות רוחנית אדירה בעולם היהודי כולו, באמצעות השלוחים ששיגר.

תורתו המעמיקה ומשנתו הסדורה עיצבו את דמות היהדות בזמננו. ספרים רבים מלקטים את משנתו שפרוסה במאמריו ושיחותיו ואגרותיו. בכל שנה הרבי היה אומר עשרות מאמרים, המאמרים לוקטו לתוך סדרת ספרים של מאמרים לפי סדר השנים שאמרם. שמם של ספרים אלו הוא "ספר המאמרים ה'תש__" ובכל ספר המשך שם הספר הוא השנה שבה המאמרים שבספר נאמרו. סדרה נוספת בת כמה כרכים בודדים בשם "ספר המאמרים מלוקט" ובו מלוקטים כל המאמרים שהרבי הגיהה. סדרת ספרים בשם "ליקוטי שיחות" כוללת 39 חלקים, המלקטים אוסף עיונים ופלפולים על פרשיות השבוע, קטעי תלמוד ומשנה תורה לרמב"ם שהרבי הגיהה. סדרה נוספת בשם "אגרות קודש" מלקטת את תשובותיו לשאלות שונות. בנוסף, סדרת "תורת מנחם -התוועדויות" היא רשימת שיחותיו בזמנים שונים שלא עברו הגהה שלו לפני הדפסתן, גם סדרה זו ערוכה לפי סדר השנים שאמרם.

הרבי חינך לאהבת ישראל שאינה יודעת גבולות, ולימד לאהוב כל יהודי, ללא קשר לדעותיו ולמעשיו.

בהכרה בעובדת השפעתו של הרבי על החינוך הכללי בארצות הברית וכאות הוקרה נוהג הממשל בארצות הברית מדי שנה (עד היום), ביוזמת הנשיא, לחוקק חוק שבו מוכרז יום י"א בניסן - יום הולדתו של הרבי - כ"יום החינוך" שבו יוגברו המאמצים והמשאבים לשיפור פני החינוך בכל מוסדות החינוך לכל הגילאים בכל רחבי ארצות הברית

מאות אלפי יהודים נוהרים מידי שנה לאהל הקדוש מאות אלפי יהודים זכו לראות ישועות גדולות וניסים מתרחשים בעיקבות ביקורם במקום

.

 

לגבי שאלת המיליון דולר האם הרבי מילובבאיטש משיח

אכן יש דעות שאומרות שכן הרבי אכן הוא מלך המשיח  המתבססות על ההלכה גמרא חסידות וזוהר אבל תמיד ההיתיחסות היא שהרבי משיח זכאי!! ולא ודאי!! או בלשון העם משיח בית יוסף  כמו כן עשרות רבנים חתמו על מיסמך המפורסם שנקרא הפסק דין שהרבי הוא אכן משיח זכאי אבל יש הרבה אחרים שלא חתמו

ואכן לפי כל הדעות הרבי אכן חי כי במיתתם צדיקים נקראים חיים אבל צריך להבין את המשמעות וההגדרה של המושג חיים לפי התורה הקדושה

עיקר עינינו של הרבי וחסידות חב"ד היא איננה האם הרבי משיח כן או לא אלא הפצת מעינות התורה קירוב לבבות אהבת ישראל והכנת העולם לגאולה המלאה והשלמה במהרה בימנו

עיקר עינינו של חסיד חב"ד הינם 10 המבצעים

רבי יוסף יצחק שניאורסון - האדמו"ר הריי"צ

אדמו"ר הריי"צ - רבי יוסף יצחק שניאורסון, נולד בי"ב תמוז תר"מ לאביו אדמו"ר הרש"ב - רבי שלום דובער. ולאמו הרבנית שטערנא שרה. נשא לאשה את הרבנית נחמה דינה. שלוש בנות נולדו לו: הרבנית שיינא (בעלה הרב מנחם מענדל הורנשטיין, הרבנית חיה מושקא  (בעלה כ"ק אדמו"ר שליט"א) ומרת חנה (בעלה ר' שמריהו גוראריה).  1880-1950

נסתלק בשבת קודשי' שבט תש"י ומנוחתו כבוד באוהל שבבית הקברות מונטיפיורי ברובע קווינס שבניו יורק

לידתו
בשנת ה'תרל"ה נישאה הרבנית שטערנא שרה לאדמו"ר הרש"ב אך השנים חלפו ולא נפקדה. בשמחת תורה כאשר בירכו את כל הנשים והבנות בביתו של אדמו"ר המהר"ש, שכחו לברך אותה והדבר גרם לה צער רב למרות שלאחר מכן ברכו גם אותה. היא נכנסה לחדרה ותוך כדי מחשבות על שעדיין לא נפקדה, על בדידותה ועל ששכחו לברך אותה פרצה בבכי ונרדמה. בחלומה נכנס איש נשוא פנים לחדר ולשאלתו מדוע הינה בוכיה, ספרה את אשר מעיק לה. האיש הבטיח לה שבאותה שנה ייוולד לה בן בתנאי שתחלק 18 רובל לצדקה מכספה הפרטי, יצא מהחדר וחזר בלווית שני אנשים. חזר בפניהם על התנאי ולאחר שהסכימו עמו בירכו אותה ויצאו מהחדר. הרבי המהר"ש שמע את החלום ואמר כי האיש היה אביו (אדמו"ר הצמח צדק) והשניים שליוו אותו היו אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הזקן.

הרבנית מכרה שמלה שלה ואת הכסף חילקה לצדקה ובאותה שנה ביום י"ב תמוז תר"מ נולד בנה היחיד - רבי יוסף יצחק.

[עריכה]ילדותו
בהיותו בגיל 11 החל להניח תפילין רש"י (שהיו שייכות לרבי המהר"ש) בשם ומלכות בהוראת אביו מבלי שאיש ידע ולאחר מכן הלך לבית הכנסת לתפילה בציבור.

בילדותו זכה לקבל שפע של סיפורים מהרבנית רבקה. בגיל 15 אביו הביאו לאוהל הרבי המהר"ש והרבי הצ"צ ומינהו למזכירו בעסקנות הכלל.

בין מוריו היה החסיד ר' שמואל בצלאל שעפטיל (הרשב"ץ).

[עריכה]נישואין
כאשר הגיע לעונת השידוכים, הוצעו 2 הצעות ממשפחות עשירות והצעה אחת ממשפחה ענייה מקישינוב שאפילו את הוצאות החתונה לא יכלו לממן. בניגוד לדעת הרבנית רבקה שסברה שיש להיענות להצעות המשפחות העשירות, אדמו"ר הרש"ב וזוגתו נטו להצעת המשפחה הענייה כיון שהייתה נינה של אדמו"ר הצ"צ.

הוריו של הרבי הריי"צ החליטו איפוא, לשאול את בנם החתן בעצמו שהי' אז צעיר לימים. הוריו סיפרו לו על השידוכים המוצעים והוסיפו כי בהתאם למסופר בתורה על נישואי יצחק ורבקה שבהם הי' העניין של: "ונשאלה את פיה", כלומר שאלו את דעתה של רבקה אודות הנישואין עם יצחק, ולאור זאת הם מחליטים פה אחד לפנות לבנם בשאלת פיו ולשאול את דעתו אודות השידוכים המוצעים לו.

החתן השיב להוריו, באומרו להם בזה הלשון: "...נו, הרי באותה פרשה עצמה נאמר "ולקחת אישה לבני ממשפחתי ומבית אבי..."

החתונה נערכה ביום שישי פרשת תצא י"ג אלול תרנ"ז בעיירה ליובאוויטש. ביום חתונתו חבש החתן שטריימל לראשו, באותו מעמד אמר לו אביו שיברך שהחיינו.

לאחר מעמד החופה, הובילו קהל רב את החתן והכלה ממקום החופה אל בית המשתה מתוך שירה וזימרה. כ"ק אדמו"ר הרש"ב צעד לימינו של החתן ואמר לו אז: וחזקת והיית לאיש.

סעודת החתונה נערכה באחד המבנים הגדולים שעמדו ב"חצר" רבותינו נשיאינו שבעיירה ליובאוויטש, הנקרא הזאל הגדול (ליובאוויטש).

במהלך סעודת החופה שנערכה ביום ראשון ט"ו אלול תרנ"ז הודיע אדמו"ר הרש"ב על החלטתו לייסד את ישיבת "תומכי תמימים" בה ילמדו נגלה וחסידות.

בשעת סעודת החופה, הסתובב הרבי הרש"ב בעצמו בין הנוכחים - בלוית שלושת החסידים: הרה"ח מאיר מרדכי טשערנין, הרה"ח יעקב קאפיל זליקסון והרה"ח שלמה חיים קוטאין - להשגיח אם המשרתים מחלקים לכל אחד מהמשתתפים את האוכל, ושתה עם כל אחד "לחיים" בברכות מנעימות לכל אחד בהמצטרך לו.

בזמן השמחה, אמר הרבי הרש"ב דרושי חסידות בשופי ובלי הגבלות.

לאחר החתונה התגורר הזוג בחדר שנבנה סמוך לדירת אדמו"ר הרש"ב.

[עריכה]"מנהל פועל" תומכי תמימים
אדמו"ר הריי"צ כיהן כ"מנהל פועל" ישיבת "תומכי תמימים" ובי"ד אייר תרס"ב נאסר עקב הלשנה שבישיבה נמצאים בחורים המשתמטים מהצבא באמצעות שוחד. לאחר שלא נמצאו ראיות מפלילות שוחרר וביום כ"ג אייר תרס"ב שוטר הגיע לביתו והביא הודעה כי הינו חף מכל פשע. בשנת ה'תרס"ו לאחר שמספר צעירים יהודים התנפלו על שוטרים, שוב נאסר בתור עירבון עבור היהודים המורדים.

[עריכה]קבלת הנשיאות
אדמו”ר הרש”ב הסתלק ביום ב' ניסן תר"פ. בצוואתו מבקש שבנו יחידו, הלא הוא רבי יוסף יצחק, ימשיך לשאת בעול הנהגת החסידים. כך כבר ביום ההסתלקות הוכתר אדמו”ר הריי”צ בכתר הנשיאות החב”דית.

בצוואתו כתב אדמו”ר הרש”ב כי אדמו”ר הריי”צ הוא אשר ינהל את ישיבת ‘תומכי תמימים’. אמנם גם עד הסתלקותו היה אדמו”ר הריי”צ המנהל בפועל, אלא שאת ההחלטות החשובות הביא להכרעתו של אביו, מייסד הישיבה. בצוואה נכתב עוד שעל בנו להתעסק בחיזוק וביסוס הישיבה, וכן להקים חדרים ושיעורים בלימוד החסידות בעיירות רוסיה.

לבד מהצוואה היה פתק אישי נוסף אותו נתן לבנו. לאחר ההסתלקות הראה אותו לחסידים, אלא שלא הרשה להעתיקו. וכך כתב אדמו”ר הרש”ב בפתק: “תדבר דא”ח לפני ידידינו על יסודות נאמנים בדברי אבותינו הק’ זצוקללה”ה נ”ע, ותשתדל להסביר הדברים לזולתך בטוב טעם ודעת...”

חשובי ונכבדי החסידים כתבו מכתבי עידוד לעדת החסידים שהיתה ברוסיה, ובתוך הדברים ציטטו את תוכן אותו פתק. כך קיבלו החסידים, כולם כאחד, את נשיאותו ומרותו של אדמו”ר הריי”צ כנשיא ומנהגי.

אדמו”ר הריי”צ אכן קיבל על עצמו מיד את עול הנשיאות. כבר בשבת פרשת צו, היום האחרון לשבעה, אחר תפילת מנחה, החל לומר מאמר דא”ח ד”ה “ראשית גויים עמלק”.

בשנת האבילות נהג בדיוק כפי שאביו נהג אחר אדמו”ר מהר”ש: הוא הסתגר בחדר היחידות של אביו, ואת עיתותיו הקדיש ללימוד. באותה תקופה גם נחלה במחלה קשה עד שהיתה סכנה לחייו.

במקביל החל לפעול כדי לחזק את עדת התמימים והחסידים. הוא כתב מכתבים כלליים בהם ביכה את הסתלקותו של אביו הרבי, ומאידך עודד וניחם את כולם.

אותן שנים היו קשות במיוחד, שכן באותו זמן החלו הקומוניסטים ליישם את שיטתם ברוסיה, והחלו לסגור את מוסדות הדת, ולאסור כל פעילות דתית. אדמו”ר הריי”צ חיזק את ההחסידים, אלו מצידם התקשרו אליו והיו מוכנים לסור להוראותיו עד כדי מסירות נפש.

כוחות הרשע ברוסיה לא נתנו לאדמו”ר הריי”צ מנוח אף בשנת האבל, וכבר בחודש תמוז תר”פ נלקח הוא לחקירה בה איימו עליו באקדח.

בתום שנת האבל החל אדמו”ר הריי”צ לערוך פעילות רבה בקרב החסידים ובקרב יהודי רוסיה בכלל, למען לא תכבה שלהבת היהדות תחת הדיכוי הקומוניסטי, וכפי שנכתב על שנת תרפ"א בלוח היום יום: “מסדר עבודת הכלל בהחזקת היהדות והתורה במדינת רוסיה”.

[עריכה]המאסר והגאולה
[עריכה]המאסר הראשון
מאסרו הראשון של אדמו"ר הריי"צ היה כשהיה צעיר לימים. יום אחד, כשהלך בשוק לבקר את סבתו הרבנית רבקה ראה בדרך בשוק את דמותו של ר’ דוד הקצב, כשמולו קופץ אוראדניק [= שוטר זוטר] ומכה אותו על פניו סטירה הגונה עד שדם רב זב מחוטמו. אדמו"ר הריי"צ קפץ על הגוי, דחף אותו וצעק לעברו בכעס: ‘שיכור, מנוול’.

השוטר התנפל על הרבי הריי"צ במכות נמרצות, גרר אותו בכוח לתחנת המשטרה, שם הוכנס לחדר המעצר.

במאסר ישב שעות ספורות עד שהשוטר שהכניס אותו קודם נכנס לתא והתנצל. עודם מדברים, ולחדר נכנס משרתו של הרז"א, מר מרדכי זילברבורד. הוא מסר פתקה בידו של המפקד, וזה הורה לשחרר אותו מיד.

חמש שעות שהה יוסף יצחק הצעיר במאסרו הראשון.

[עריכה]המאסר השני
המאסר השני היה בשנת תרס”ב, כשהרבי הריי"צ היה בן 22, ועמד בראש הנהלת ישיבת ‘תומכי תמימים'.

ביום רביעי, ז’ באייר תרס"ב, שמע ממר פרלמוטר, יהודי מגזע חסידי וואהלין, ששנה ופרש, שסיפר לרבי הריי"צ כי מר גיטלסון, המורה הראשי בבית הספר של ‘חברת מפיצי ההשכלה’, כועס מאוד על חסידי ליובאוויטש, והרבי בראשם, בשל מלחמתם במשכילים. על כן הכין מכתב הלשנה למשרד החינוך ושר הפלך, בתואנה כי בישיבת ‘תומכי תמימים’ מעודדים את התלמידים להשתמט מעבודת הצבא על ידי זיופים ותחבולות. הכוונה היא לגלגל את האשמה על מנהל הישיבה, בנו של הרבי.

ביום שני י”ב באייר, נכנסו שוטר ושני אנשים אלמונים לבושים אזרחית למשרד הריי"צ. הם החלו בחקירה כללית על אודות סדרי הישיבה, על דאגתה לתלמידים, חוקיות סדרי הכספים בישיבה. מכאן עברו לדבר על השתמטותם של תלמידי הישיבה מגיוס בצבא.

החקירה הסתיימה כעבור שעה קלה, והשלושה הלכו לדרכם.


למחרת, בשעה שמונה בערב, שוב נכנסו למשרד הישיבה - הפעם הם היו שניים: שוטר ואיש הבולשת. שניהם ציוו על הריי”צ להתלוות אליהם לתחנת המשטרה.

הריי”צ, אמר להם כי הוא “אזרח נכבד לדורותיו", ומבקש שלא להטריד אותו בשעה כזאת. ומחר בבוקר בשעה תשע/עשר יתייצב אצלם.

לשאלת הבלש מי ערב שלא יברח בלילה, ענה הריי"צ כי “שניאורסאהן אינו בורח. השניאורסאהנים אינם מוגי לב הבורחים, וגם אין להם שום עילה וסיבה להיות נמלטים”.

למחרת בבוקר התייצב הריי”צ בתחנת המשטרה כפי שהתחייב. הוא הוכנס לחדר צדדי. שלושה אנשים כבר המתינו לו, אחד מהם הבלש ששהה אמש במשרדו.

לאחר שלא ענה לשאלותיהם כמה אנשים פיטר עד כה מעבודת הצבא וכמה שוחד הוא נותן לפקידי המשטרה כדי שאלו יכסו על פשעיך כנגד החוק, הוזעק אחד השוטרים, והוליכו אל חדר הכלא.

לפנות ערב נקרא הריי”צ לבוא אל חדרי הבולשת, שם אמר לו הבכיר שבחבורה כי אמנם טרם הסתיימה החקירה, אולם בבדיקות שנעשו עד כה לא הוכחה אשמתו, ועל כן הוא משוחרר לביתו.

[עריכה]המאסר השלישי
ביום רביעי, ו’ בטבת תרס”ו, הגיע שליח מיוחד למעונו של הריי”צ, ובידו הזמנה להתייצב בשעה עשר אצל ועדת החקירה בבית המשטרה העירונית. על טופס ההזמנה לא נכתב הסיבה מלבד הציון “לרגל עניין נחוץ ואחראי”. לטופס גם נלוותה אזהרה ברורה: “העדר ביאתו של הנקרא, סבוך בעונש מאסר שבוע ימים או בעונש אלף רובל כסף!”

בשעה הנקובה התייצב הריי”צ לפני חברי ועדת החקירה. בראש צוות החוקרים ישב שר המחוז מר קובצקוב. זה הכיר מלפנים את הריי”צ, והושיט לו ידו בברכת שלום לבבית, ואף ערך היכרות בינו לבין קצין הבולשת הראשי.

בועדת החקירה נאמר לו כי הוא נלקח כערבון בעקבות התפרעות של צעירים שהתרחשה ביום שישי שעבר בשוק של ליובאוויטש. הצעירים ברחו והמשטרה עשה כל אשר ביכולתה למצוא אותם ולעמידם לדין. נאמר להריי"צ כי ברור לשלטון כי אין לו ולתלמידי הישיבה שום קשר למעשים, אבל הוא נלקח כעירבון, עד אשר הקהילה היהודית תסגיר את הצעירים המורדים למשפט המלוכה.

לאחר מכן נלקח הריי"צ אל אחד החדרים, תחת שמירה קפדנית.

בשעה חמש בערב, נשמע קול שקשוק המנעול, וכעבור חצי רגע נפתחה הדלת. שוטר הורה לרבי לבוא אחריו אל חדר החקירות.

החוקרים ישבו כמקודם והקריאו להריי"צ את החלטת ועדת החקירה: “לטובת החקירה על אודות מרד הצעירים בממשלה, מצאה ועדת החקירה צורך לאיים ולהפחיד את ראשי קהל היהודים, כדי שאלו יסגירו את הצעירים המורדים, ויוציאום ממקומות מחבואיהם. לחילופין, יוטלו עליהם קנסות עירבון בסך חמש-מאות רובל כסף בעד כל אחד מהצעירים המורדים.

“החלטה שניה: לאסור - למראה עינים - את האדון שניאורסאהן בתור עירבון עבור היהודים המורדים. לפיכך קראנו את האדון שניאורסאהן, וסיפרנו לו את החלטתנו - והוא הסכים עמנו. הננו מודים אפוא לאדון שניאורסאהן על כך שהואיל לסייע לנו בחקירה, וכעת הוא חופשי ללכת לביתו”...

כשסיים הגיש את הגיליון לריי”צ, נתן בידו אחד העטים, טבל בדיו, והורה לו לחתום בשולי המסמך.

הריי"צ הודיע כי איננו חבר בועדת החקירה, ועל כן אין לו זכות לחתום על פרוטוקולים שלהם. ובמה שנוגע אליו - אין זה אמת שהסכים להיאסר.

הריי”צ מספר כי “פקיד הבולשת הביט עלי בעינים דוקרות" ואמר “אם אינך חפץ לחתום, מובן שהרשות היא בידכם; אולם דע לך, שאחרים מתייחסים להצעותינו באופן אחר מהתייחסותכם...”

“קמתי, אמרתי לילה טוב, והלכתי”.

[עריכה]המאסר הרביעי
“המאסר הרביעי בפעטראגראד בחודש טבת תר”ע - בסיבת הלשנתו של היהודי המלומד ק.” - כך כותב אדמו”ר הריי”צ בתמצות על מאסרו זה, ולא מוסיף עוד.

יתכן שלכך התכוון בכותבו “מפני סיבות שונות שאי אפשר לגלותם, רק קטעים אחדים ורושמים כוללים, מה שאין בהם פגיעה בכבוד מי שהוא”.

[עריכה]המאסר החמישי
מעדותו של אדמו”ר הריי”צ: “המאסר החמישי בפעטראגראד בחודש שבט תרע”ו בסיבת השתדלותי בהשגת חומר חוקי ודיני פטורין המשרתים בקודש, מעבודת הצבא”.

במאסר זה היה אדמו”ר הריי”צ כבן 36 שנים, ואף הוא היה מאסר שעות בלבד.

[עריכה]המאסר השישי
בימי הקיץ של שנת תר”פ, באמצע שעמד אדמו"ר הריי"צ כשליח ציבור בשנת האבל, נכנסו לבית הכנסת שלושה שוטרים, ניגשו אל עמוד התפילה והורו לרבי לחלוץ מיד את טליתו ותפיליו ולבוא אחריהם. הריי"צ השיב כי עליו לסיים את התפילה וללמוד משניות שלאחר התפילה, ורק אז ילך עמם.

לאחר שסיים את הקדיש האחרון שלאחר לימוד המשניות, פשט את טליתו ותפיליו, והלך בלוויית שומריו. אלו סגרו עליו מכל עבר: שנים הקיפוהו מימין ומשמאל, והשלישי הלך מאחוריו.

כשהגיע ל”חצר-מוות”, הוכנס אדמו”ר הריי”צ לאולם גדול. כחמישה-עשר אנשים ישבו סביב שולחן רחב ידיים. בראש השולחן ישבו שני הנכבדים שבהם, ואילו אדמו”ר הריי”צ הושב בסוף השולחן, ולצידו שלושת השומרים, מול כל אחד מהיושבים היה מונח אקדח טעון.

היו אלה חברי ‘ועד מבקרי הדתות’ שליד המפלגה שאמרו להריי"צ כי הם עסוקים כעת לבקר את דת ישראל, ולכן הזמנו את הריי"צ לפתור להם כמה שאלות בדת ישראל הקשורות עם הקבלה והחסידות.

הרבי הריי"צ השיב בשפת האידישאית: “כבר הודעתי בשתי הפעמים שהייתי קרוא אצלכם מלפנים, כי לא אזוז מהפרינציפים שלי; ועוד לא נולד האדם או אפילו שד שיזיז אותי מהפרינציפים שלי, אפילו זיז כלשהו.”

לעברו התפרץ אחד היושבים. הוא הניף את האקדח שהיה מונח מולו, וכיוונו מול פניו של הרבי כשהוא אומר כי ‘צעצוע’ זה מסיר פרינציפים והוא מסוגל לפתוח את הפה גם לאילמים.

הרבי השיב כי צעצוע זה עושה רושם רק על מוגי לב שאין להם אלא עולם אחד והרבה אילים. אבל אנחנו, שיש לנו א-ל אחד ושני עולמות, צעצוע זה שאתם מראים לא רק שאינו מבהיל אלא גם לא עושה כל רושם.

לאחר שיחה קצרה, החל דו שיח ארוך בין הרבי לבין חוקריו. אלו הקדימו ושאלוהו האם הוא מאמין בדת ישראל ומקיים מצוות מתוך ידיעה מוחלטת או מצד אמונה והרגל. על כך השיב כי מצד ידיעה מוחלטת.

החוקרים ביקשו לשכנעם באמיתותה של הדת היהודית, ואם אפשר, להביאם לידי מצב מוסרי נעלה כפי שהרבי עצמו נמצא.

הרבי חייך וענה להם כי הוא מוכן למלא את משאלתם, אולם אם אדם פשוט ייפגש ברחוב עם איש המומחה בכוכבים, ויבקשו ללמוד את תורת האסטרונומיה בו במקום, בוודאי ישיב לו ‘בוא עמי אל בית מצפה הכוכבים, ושם אלמדך את הכוכבים ונתיבותיהם כדת וכראוי’. כן הוא גם בנידון דידן - אמר הריי"צ - אם אתם חפצים לבוא לידי ידיעה מוחלטת בדת אלקים ותורתו, בואו אל בית ה’, הניחו תפילין, אכלו כשר, שמרו את השבת; אז, כאשר יזדכך מוחכם ולבבכם, תוכלו להבין ענין מוסרי כדבעי, ואט אט תעלו בשליבות השכל בדרך להכרה שכלית בדת אלקים ובתורתו.

עוד שעה ארוכה נמשכה החקירה כשלאחריה שוחרר הרבי הריי"צ לביתו.

[עריכה]המאסר השביעי
המאסר השביעי היה הקשה מכולם, בעקבות פעילותיו נאלץ הריי"צ לעזוב בתחילת תרפ"ד את רוסטוב לעיר לנינגרד (פטרבורג) על מנת שלא ייאסר על פעילותו. למרות זאת, בחצות ליל רביעי י"ד סיון תרפ"ז הובל הרבי הריי"צ לבית הסוהר "שפעלערנע". נחקר שעות רבות ובסיום החקירה אמר אחד החוקרים: "בתוך 24 שעות תומת בירייה!". בעקבות לחץ בינלאומי ומאמצי ההצלה שריכזו ר' מרדכי דובין (חבר פרלמנט מלטבייה), ד"ר אוסקר קוהן (חבר הבונדסטאג הגרמני) וגב' פישקובה (יו"ר הצלב האדום הרוסי) עונש המוות הומר לגלות של 10 שנים באיי סלובקי. לאחר השתדלות הגב' פישקובה שוב הומר העונש לגלות של 3 שנים בעיר קסטרמה, שהחלה ב-ג' תמוז תרפ"ז.

הגב' פישקובה שוב השתדלה אצל ראשי השלטון הסובייטי וביום שלישי י"ב תמוז תרפ"ז כאשר אדמו"ר הריי"צ הגיע להתייצבותו השבועית, בישר לו הפקיד כי אינו צריך להתייצב עוד היות והגיע פקודה לשחרור מלא אך כיון שזהו יום חג בקסטרמה המשרד לא הנפיק את תעודת השחרור עד ליום המחרת.

אדמו"ר הריי"צ שהה ימים אחדים בלנינגרד ועבר לכפר מלחובקה כיון והיבסקציה והג'.פי.או. איימו שוב לאסור אותו. לאחר מאמצים רבים הרבי קיבל אישור יציאה לריגא (לטביה) ובאסרו חג הסוכות ה'תרפ"ח יצא מרוסיה עם משפחתו.

[עריכה]ביקור בארץ הקודש ובארה"ב
בב' מנחם אב תרפ"ט ביקר בארץ ישראל. בין השאר, ביקר בקהילה היהודית בחברון, בה הייתה קהילה של חסידי חב"ד. הוא אף זכה בזכות מיוחדת להיכנס למערת המכפלה. בט"ז מנחם אב תרפ"ט נסע ברכבת למצרים, משם נסע לביקורו הראשון בארה"ב, ניפגש עם נשיא ארה"ב (הובר) וחזר לריגה בכ"א תמוז תר"צ.

[עריכה]מלחמת העולם השניה
בשנת תרצ"ג העתיק את מקום מגוריו מריגא לוורשה (פולין) ובשנת תרצ"ה עבר בעצת הרופאים לעיר אטוואצק.

מספר ימים לאחר פרוץ השואה, עזב את אטוואצק ועבר לוורשה, שם נמלט מבית לבית מפחד ההפגזות. לאחר שהנאצים כבשו את וורשה, התחבא בביתו של הרב צבי גורארי'.

אגודת חסידי חב"ד ארצות הברית הצליחו ליצור קשר עם בכירים במימשל האמריקאי, ואלו שיכנעו בכיר בממשל הנאצי לסייע בהברחתו של אדמו"ר הריי"צ. למרות הסכנה, אדמו"ר הריי"צ התעקש שיבריחו מלבד את בני משפחתו, עוד עשרים איש, ויחד עמם הוברח דרך ברלין אל ריגה.

ביום כ"ד אדר ת"ש טס מריגא לסטוקהולם (שבדיה) ובכ"ה אדר ת"ש נסע ברכבת לעיר גוטבורג, משם הפליג לארה"ב.

[עריכה]אמריקה איננה שונה
בהגיעו לניו-יורק אמר כי יפעל לעשות את אמריקה למקום תורה והכריז על ייסוד ישיבת "תומכי תמימים".

בתחילת חודש מנחם-אב נרכש ברחוב איסטערן פארקווי בניין 770 שישמש מקום מגורים לרבי ובית כנסת. הרבי הריי"צ נכנס לגור ב-770 בי"ט אלול ת"ש וחנוכת הבית הייתה בכ"א אלול ת"ש.

בשמחת תורה תש"ב הכריז על כתיבת ספר תורה לקבלת פני משיח צדקנו. הכתיבה החלה ביום ב' אייר תש"ב. כל ההוצאות היו על חשבונו הפרטי ואת כל הנדבות שנדבו לכתיבת הספר העביר לקופת "המרכז לענייני חינוך".

(כתיבת הספר הסתיימה בערב שבת ט' שבט ה'תש"ל ע"י הרבי מלך המשיח).

במהלך התוועדויות שערך האדמו"ר הריי"צ החסידים נהגו לנגן את ניגון הבינוני שחיבר החסיד ר' אהרון חריטונוב.

[עריכה]קבלת האזרחות
ביום חמישי ט"ז אדר תש"ט הגיע משלחת מטעם ממשלת ארה"ב לביתו של הרבי על מנת להעניק לו אזרחות אמריקאית.

[עריכה]הסתלקותו
אדמו"ר הריי"צ הסתלק בי' שבט תש"י שבת פרשת בא בשעה שמונה בבוקר. ההלוייה התקיימה בהשתתפות אלפים רבים, ביום ראשון י"א שבט. מנוחתו כבוד באוהל שבבית הקברות מונטיפיורי ברובע קווינס שבניו יורק.

[עריכה]מוסדות על שמו
לאחר הסתלקותו, שיגר אדמו"ר שליט"א שלוחים למרוקו, שם נוסדו מוסדות בשם רשת אהלי יוסף יצחק

בשנת תשי"ב הורה הרבי לר' זושא וילימובסקי ע"ה לייסד בארה"ק רשת מוסדות חינוך כמו שייסדו במרוקו ע"ש כ"ק אדמו"ר הריי"צ שנקרא "רשת אהלי יוסף יצחק".

במשך השנים, נקראו מוסדות רבים על שמו.

[עריכה]משפחתו
אביו: אדמו"ר הרש"ב

אמו: הרבנית שטערנא שרה

רעיתו: הרבנית נחמה דינה

בנותיו:

מרת חנה, בעלה הרב שמריהו גוראריה.
הרבנית חיה מושקא, בעלה אדמו"ר שליט"א.
הרבנית שיינא, בעלה הרב מנחם מענדל הורנשטיין.
 

המידע נילקח מהאינציקלופדיה החבד"ית של האתר חב"ד אינפו

.


 

סיפורי צדיקים על  הרבי מליובאוויטש

מי לא שמע על סיפורי-פלאות שחוללו ברכותיו של הרבי מליובאוויטש? הסיפורים הללו מגיעים מכל שכבות הציבור, ממשכילים ומפשוטי-עם, ממאמינים ומספקנים. "עם עובדות קשה להתווכח".

בראיין קורשה הוא עורך-דין בוונקובר שבקנדה. יום אחד התייצב האיש בבית- חב"ד המקומי, כשפניו עצובות: "אשתי חולה אנושות ואמרו לי שאולי ברכת הרבי מליובאוויטש תוכל לעזור".

שיחה קצרה עם האיש העלתה כי אשתו אינה יהודייה. שליח חב"ד, הרב יצחק ויינברג, העביר את הבקשה אל הרבי, כשהוא מציין את העובדה שהאשה אינה יהודייה. כעבור יומיים קיבל עו"ד קורשה מכתב מהיר מהרבי, שבו הוא מאחל רפואה שלמה לאשתו ומבקש לדעת את שמה ושם אמה.

היה בכך משהו מוזר. הנוהג להתפלל על חולה בהזכרת שם אמו חל על יהודים בלבד, ולכן פנייתו זו של הרבי הפתיעה את הרב ויינברג. לא חלף זמן והאישה החלימה. אך בכך לא תם העניין. הרב ויינברג ועו"ד קורשה החלו לנבור בעברה של האישה, ואז התברר כי היא למעשה יהודייה, שנמסרה בתקופת השואה למשפחה נוצרית! המשפחה שמרה את הסוד בקפדנות והאישה חשבה כל חייה שהיא נוצרייה. רק הרבי חשב אחרת.
 

לרב ישראל דרן, מנהל בית-חב"ד באמהורסט שבמסצ'וסטס, יש ידיד, עורך-דין יהודי נודע ושמו שלמה קליינמן. האיש נמנה עם צוות יועציו הקרובים של נשיא ארה"ב ניקסון, וגם ניהל עסקים בין-לאומיים.

יום אחד הוצעה לו עיסקה גדולה ביותר במדינה שמחוץ לארה"ב, בהשקעה של 15 מיליון דולר. העיסקה עמדה לשאת רווחים גדולים ונראתה בטוחה מאוד, עד שהבנקים התחרו על מתן האשראי. אולם האיש, שהספיק בינתיים לשמוע רבות על הרבי, החליט לפני החתימה הסופית על החוזה, לבקש את ברכתו להצלחת העיסקה.

כעבור זמן נתקבל מכתב תשובה. על-פני שני עמודים הרחיב הרבי בדבר חשיבותן של המצוות והשפע שבכוחן להעניק למקיימיהן. רק בשורה התחתונה באה תשובה לשאלה: "נ.ב. בקשר לעניין העסק - אינו כדאי".

תשובת הרבי הדהימה ברגע הראשון אפילו את הרב דרן. אולם עורך-הדין לא העז עוד לבצע את העיסקה וביטלה ברגע האחרון.

המדינה שבה הייתה אמורה להתבצע העיסקה הגדולה היא ניקרגואה. זמן קצר לאחר מכן התחוללה שם הפיכה, ואין צורך להסביר מה היה עולה בגורל כספו של עורך- הדין לו היה הכסף מושקע שם...
 

הסיפורים הועתקו מתוך אתר צעירי חב"ד באתר זה ניתן למצוא ולאתר את סניפי חב"ד בכל העולם כמו כן לברר זמני הדלקת נרות ובירור של תאריך היומהולדת העיברי ועוד ועוד לכניסה לאתר של צעירי חב"ד לחצו כאן

סיפור צדיקים על הרבי הרייצ

מחלון רכבת האקספרס המהירה נשקף נוף מרהיב ביופיו. היא יצאה מפריס וחלפה על-פני ערים שונות בצרפת, איטליה וגרמניה, לעבר תחנתה הסופית בפטרבורג שברוסיה. באחד התאים ישב בנו של אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש, הלוא הוא רבי יוסף-יצחק שניאורסון, שלימים מילא את מקום אביו.

הוא נשלח אז על-ידי אביו לכמה שליחויות חשאיות לטובת הכלל, במספר מדינות. כעת שב מביצוע משימה חשובה בפריס, ונסע לפטרבורג, שם עמדה להיערך אסיפת רבנים חשובה.

את זמן הנסיעה ניצל ללימוד ולתפילה, לתכנון צעדיו ולכתיבת רשימותיו. לעת ערב יצא מתאו ופנה אל קרון המזנון כדי ללגום כוס תה. ליד אחד השולחנות ישב אדם בגיל העמידה, בעל תווי פנים יהודיים, וסעד את ליבו בבשר וביין. מראה היהודי המפטם עצמו במאכלי טריפה וביין-נכרים חרה לו מאוד, אולם הוא לא אמר דבר.

פתאום קם האיש ממקומו וניגש אליו. הוא הושיט את ידו לשלום ורבי יוסף-יצחק הושיט לו יד מהוססת. "האם אתה הוא בן או נכד של הרבי המהר"ש (רבי שמואל, האדמו"ר החמישי) מליובאוויטש?", שאל.

"כן, אני הוא נכדו", השיב רבי יוסף-יצחק, מופתע. רעד חלף בגופו של האיש ודמעות הופיעו בזויות עיניו. ללא אומר ודברים הנהן בראשו ושב למקומו.

השכם בבוקר עצרה הרכבת לזמן מה בברלין ואחר-כך המשיכה בדרכה. רבי יוסף-יצחק סיים זה עתה להתפלל, כשנכנס לתאו דייל הרכבת ושאל אם אפשר להכניס פנימה נוסע שמבקש לראותו. רבי יוסף-יצחק, ששיער במי מדובר, הסכים. האיש נכנס ופרץ בבכי עז. "עשו לי טובה והשאילו לי את התפילין שלכם", אמר לבסוף בקול רועד.

רבי יוסף-יצחק מסר לו את התפילין ויצא מהתא. שעה ארוכה נשאר האיש בפנים, כשהוא שופך את ליבו בתפילה ממעמקי הלב. לאחר התפילה ביקש להשאיר לו את הסידור, ופנה לחדרו.

אחרי-הצהריים חזר האיש, עיניו אדומות ופניו חוורים וסיפר את סיפורו:

שמו י"מ. הוא נולד בעיירה סמוכה לליובאוויטש, לאביו ר' לייב שנמנה עם חסידיו של הרבי המהר"ש. כשהיה כבן חמש-עשרה לקחו אביו עימו לראש-השנה בליובאוויטש. הימים שעשה בצילו של הרבי הטביעו בו חותם עמוק. אבל אחר-כך נגרר אחר בני-נוער אחרים בסביבתו. הוא הלך ללמוד בבית-ספר ממשלתי ואט-אט התנתק מבית אביו.

כעבור זמן הצטרף לאגודה שחבריה כינו את עצמם 'פרוגרסיסטים' (שואפי קידמה). היו אלו צעירים יהודיים שביקשו לסייע לצורכי בני-עמם, אם כי לאו-דווקא ברוח היהדות.

באותה עת התפרסם המהר"ש במלחמתו למען יהודי רוסיה ובהגנה על צורכיהם הדתיים. הצעירים הללו חשו אפוא אהדה אל הרבי, שאמנם היה רחוק מהם בדרכיו, אבל קרוב בכמה ממטרותיו.

באחד הימים נודע להם על מזימה אפלה הנרקמת בין שר הפנים הרוסי לבין שרי המחוזות קייב וצ'רניגוב, שנועדה לפגוע ביהודים ובזכויותיהם. בדיוק באותם ימים הגיע הרבי המהר"ש לפטרבורג. חברי האגודה החליטו לשתפו במידע שברשותם, ואולי יצליח הוא לסכל את המזימה. י' נשלח מטעמם לבית-המלון סראפינסקי, שם שהה הרבי.

לאחר המתנה ממושכת נתקבל אצל הרבי. למרות שמונה השנים שחלפו מאז שביקר בליובאוויטש עם אביו, זיהה אותו הרבי ומיד. "העודך זוכר את מאמר החסידות ששמעת בליובאוויטש?", שאלו הרבי. הוא הסמיק מבושה וחש שמעיו מתהפכים. לאחר מכן עבר הרבי לדון עמו בענייני הכלל.

מאז הוסיפו חברי האגודה, באמצעות י' שליחם, לעמוד בקשר עם המהר"ש ולשתף עמו פעולה בענייני כלל-ישראל.

האיש נשם עמוקות ואז המשיך: "באחד ממפגשיי עם סבכם, הסב הרבי את השיחה על מצבי הרוחני ועל שורשיי ומשפחתי, ואז אמר: 'כמה יכול יהודי לשוטט בעולם? - חמישים שנה, חמישים וחמש שנה; גם את רתיחת הדם ואת תאוות הגוף צריך לדעת להגביל. זכור מי אתה ואל תשכח את צור-מחצבתך!'... משפטו זה חדר למעמקי ליבי.

"כשנה מאז פגישתי זו עם סבכם, עדיין הייתי נתון תחת השפעתה. השתדלתי להישמר מאכילת טריפה ומאיסורים נוספים. אולם הזמן עשה את שלו וגם סבכם נפטר, ואני חזרתי לסורי.

"והנה, אתמול, בעודי יושב בקרון, הרמתי את עיניי ולפתע ראיתי אתכם. לרגע נדמה היה לי כי אני שב לראות את פני הרבי, שכן אתם דומים לו להפליא! כל הלילה לא הצלחתי להירדם. לנגד עיני צפו ועלו שוב הפגישות עם הרבי. במיוחד היכה בי זיכרון הדברים שאמר לי: 'כמה יכול יהודי לשוטט בעולם? - חמישים שנה, חמישים וחמש שנה'... ואך לפני ימים אחדים מלאו לי חמישים וחמש שנה!"...

סופו של אותו יהודי, שבעקבות אותה פגישה ברכבת שב בתשובה שלמה. בגיל חמישים וחמש התנתק מסביבתו וקבע את מושבו באמסטרדם שבהולנד, שם נפטר כיהודי כשר

הסיפור הועתק מתוך האתר של צעירי חב"ד

.
 

השער לניו יורק

NEW YORK NYC

לעמוד הראשי  

חדר להשכרה

לכל המדריכים

מדריך ניו יורק עם ילדים

מדריך ברודווי

הרבי מילובבאיטש

קניות זולות בניו יורק

קניות בניו יורק חלק 2

מסעדות כשרות בניו יורק

קישורים

בואו לבקר בשטראוס

מערכונים

מערך שיעורים

מחשבונים המרה בבניה

משחקים בבניה

לוח שנה בבניה

משחקים וכיף בבניה

טלוויזיה בבניה

הכרויות בבניה

האתר עזר לך בתכנון הטיול

עזור לנו להמשיך לכתוב מדריכים

תרום למערכת

על מנת שנוכל להמשיך לעזור לאחרים

רשימת המדריכים לחץ על הכפתורים

הזמנת חופשות במחירים מעולים